הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עירית חיפה ואח' - פסקדין

פסק דין

בפניי תביעה לשיפוי התובעת בגין הסכומים ששילמה למבוטחה עבור נזקים שנגרמו לרכבו שניזוק בתאונה מיום 25.1.08 בה היה מעורב הרכב.

על פי כתב התביעה, ביום 25.1.08 בסמוך לשעה 22:00, נהג המבוטח ברכבו ברחוב הרצל בחיפה וכשעבר בקטע הכביש בין בית הקרונות לפינת רחוב בלפור, נפגעה תחתית הרכב בשל בור ביוב ללא כיסוי שבו לא ניתן היה להבחין וכתוצאה מכך ניזוק הרכב. (להלן: "התאונה").

התובעת טוענת כי הנתבעות התרשלו ו/או הפרו חובות חקוקות המוטלות עליהן ושנועדו לטובת המבוטח ועקב כך נגרמו הנזקים לרכב הנטען. התובעת טוענת כי הנתבעות ו/ו מי מהן ו/או מי מטעמן הותירו מכשולים בדרך ויצרו סיכון בדרכי תחבורה, לא דאגו לחסום את בור הביוב, לא דאגו להציב תאורה, לא דאגו להציב שלטי אזהרה לנהגים וכי הפרו את הוראות סעיפים 152 ו- 167 לפקודת התעבורה והתקנות שהותקנו על פיה, וכן את הוראות סעיף 235 לפקודת העיריות והוראת סעיף 344 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

הנתבעות הגישו כתב הגנה בו כפרו בטענות התובעת וטענו כי בתאריך 25.1.08 לא בוצעו כל עבודות חפירה וביוב בנתיב המדובר שהיה מוסדר לתנועה שוטפת ובטוחה לכלי רכב וזאת, ע"י "מיני גרדים" (גדר בטיחות) ושילוט מתאים לכל אורך העבודה. הנתבעות צירפו לכתב הגנתן תמונות האמורות לטענתן לשקף את העבודות שבוצעו באזור התאונה נכון ליום התאונה. התמונות אינן נושאו תאריך כלשהי ולא ניתן לראות מתי צולמו. הנתבעות צירפו עוד לכתב הגנתן, יומנו עבודה עבור העבודות שבוצעו במהלך השבוע שבו קרתה התאונה. הנתבעות טענו כי במהלך השבוע שבו קרתה התאונה לא בוצעו עבודות בצומת ובנתיב הנטען בתביעה. הנתבעות הוסיפו וטענו עוד, כי במסלול רח' הרצל הסמוך לפינת בלפור מכיוון בית הקרונות, אין שוחת ביוב. הנתבעות טענו עוד כי לא היה מה לסמן והצומת מוארת משעות הערב המוקדמות ועד 06:30 בבוקר.

ביום 11.4.09 נשמעו הראיות בתיק. מטעם התובעת העיד המבוטח, מר צבי הורוביץ. מטעם הנתבעות לא הובאו עדים כלשהם.

הנתבעות בחרו לא להיות מיוצגות על ידי עורך דין, וביום הדיון הופיע נציג מטעמן, מר אפרים מזרחי, שתצהירו צורף לכתב ההגנה והוא אשר טען בשם הנתבעות.

מבוטח התובעת העיד בפניי ועליי לציין, כי הוא הצליח ליצור עליי רושם אמין ביותר מתחילת עדותו ועד תומה.

כעולה מעדותו של מבוטח התובעת (להלן: "המבוטח") התאונה ארעה ביום 25.1.08, ביום ששי בערב בשעה 22:00. המבוטח נסע מול בית הקרונות ממש מקביל למקדונלדס. הוא נסע לאט כי הכביש היה בתהליך של שיפוץ ובמהלך הנסיעה שמע "בום". המבוטח יצא מהרכב וראה בור קטן שאליו נכנס הרכב. לאחר מכן, המבוטח המשיך בנסיעה איטית ועלה לכיוון בלפור אך ידית ההילוכים הפסיקה לעבוד ושמן נזל מהרכב, על כן הוא הזמין גרר.

במהלך חקירתו הנגדית של עד התביעה, הוא נדרש ע"י נציג הנתבעות להתייחס לתמונות שצורפו לכתב ההגנה. העד השיב כי התמונות אינן משקפות את מצב הכביש כפי שהיה במועד התאונה. התמונות שצורפו לכתב ההגנה מראות כביש מזופת בעוד שביום התאונה, אותו כביש היה דרך עפר ולא אספלט.

המבוטח העיד עוד, כי אינו יודע אם זה היה בור ביוב אם לאו אך הוא ידע בוודאות כי המדובר בבור ללא כל מכסה ומסביבו היה עפר. לא היה שום שילוט, היה חושך ולא ראה את הבור לפני שרכבו נכנס אליו.

טענת הנתבעות, כי בשבוע שבו קרתה התאונה לא בוצעו עבודתו חפירה וביוב בנתיב נסיעתו של מבוטח התובעת נסתרת על ידי יומנו העבודה שצורפו לכתב ההגנה. כעולה מנספח ו' לכתב ההגנה, ביום התאונה עצמו, בוצעו עבודות גישוש וחפירות לדקלים ולביוב בבית הקרונות. הנתבעות טענו כי אותן עבודות נעשו במדרכות ולא בכביש וכי בכביש לא היו בורות ביוב כלשהם ועל כן לא ייתכן כי המבוטח נכנס לבור ביוב. גם אם הייתי מקבלת טענה זו, עדיין אין בה כדי לסתור את גרסתו של מבוטח התובעת כי רכבו נכנס לתוך בור פתוח ללא מכסה ומסביבו עפר וכי הכביש היה בתהליך שיפוץ.

אכן, בכתב התביעה נטען כי הרכב המבוטח נכנס לבור ביוב, אך בטופס ההודעה על התאונה נרשם בור ולא בור ביוב. מכל מקום, בנסיבות העניין, אין המדובר בסתירה מהותית ומאחר ועדותו של מבוטח התובעת נמצאה כמהימנה ואמינה, הנני קובעת כי הרכב המבוטח ניזוק עקב כניסתו לבור, הבור היה ללא מכסה, הכביש היה ללא אספלט, הכביש בו נסע מבוטח התובעת היה בתהליך שיפוץ וכי באזור בוצעו עבודות חפירה ע"י הנתבעת 2 עבור התובעת 1, ולמעשה, נסיבות התאונה מדברות בעד עצמן ואין מנוס מהקביעה כי הנזק נגרם עקב רשלנותן של הנתבעות אשר הותירו את הכביש שבו בוצעו עבודות חפירה ושיפוצים פתוח למעבר כלי רכב ומבלי לדאוג להתאמתו למעבר כלי הרכב בבטחה.

על פי חוות דעתו של השמאי מטעם התובעת, נזקי הרכב הוערכו בסך של 7,475 ₪ ועל כן, התובעת שילמה למבוטחה סך של 6,137 ₪ וזאת לאחר ניכוי השתתפותו העצמית. התובעת נשאה עוד בשכר טרחתו של השמאי בסך של 443 ₪ ובסה"כ התובעת טוענת כי הינה זכאית לשיפוי בסך של 7,145 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.

הנתבעות לא חלקו על גובה הנזק.

על כן, הנני מחייבת את הנתבעות יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 7,145 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, הנתבעות ישלמו לתובעת סך של 1,600 ₪ בגין החזר אגרת בית משפט, שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק בגינו.

ניתן היום, ב' אייר תש"ע, 16 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: